גז"ד למורשע בפרשת העברת כספים לאסירים בטחוניים לשעבר ומשפחותיהם

מבוא

1.     הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן (סומן באות א) במסגרת הסדר טיעון במספר עבירות של מתן שירות עבור התאחדות בלתי מותרת-עבירה לפי סעיפים 84       ו-85(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ואיסור פעולה ברכוש טרור- עבירה לפי סעיף 9 לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005.

לעניין העונש הצדדים לא הגיעו להסכמה אבל הוסכם, שהענישה שתינתן בגין שתי העבירות תהיה חופפת, דהיינו, שלא יהיה עונש נפרד ומצטבר לכל אחת מהעבירות.

2.     על פי עובדות כתב האישום המתוקן (א) בהן הודה הנאשם, במהלך החודשים מנובמבר 2011 ועד פברואר 2012 נהג הנאשם במספר רב של פעמים ביחד עם אחר להעביר סכומי כסף לאסירים ביטחוניים לשעבר, למשפחות אסירים ביטחוניים ולפעילי חמא"ס (שהוא ארגון טרור), המסתכמים לסך של 150,000$ לפחות וזאת כפיצוי על ישיבתם בבתי הסוהר בישראל בגין עבירות ביטחוניות שונות.  לצורך ביצוע העברות הכספים, נקט הנאשם באמצעי זהירות שונים ובכללם החזקת מכשיר טלפון נוסף, החלפות תכופות של כרטיסי הסים, ודיבור תוך שימוש בקודים לשם הסוואת מטרות השיחה. בנוסף העביר הנאשם עם אחר סכומי כסף גבוהים לעאמר מרעי תושב ברטעה המזרחית לטובת העברתם לחשבונות בנק בסין ולאסירים ביטחוניים לשעבר ולמשפחותיהם.

במעשיו ביצע הנאשם שירות עבור התאחדויות בלתי מותרות ועשה פעולה ברכוש כדי לתגמל בעבור ביצוע של מעשי טרור, בכך שהעביר כספים למי שביצע פעולות טרור או לבני משפחותיהם.

ביחד עם הגשת כתב האישום הגישה המאשימה בקשה לחילוט כספים, 1,500$ שנתפסו בביתו של הנאשם, נושא שידון במסגרת זו וסכומים נוספים שנתפסו בחזקת עאמר מרעי, לגביהם תודיע המאשימה עמדתה בישיבה הקרובה.

לנאשם אין רישום פלילי קודם.

תמצית טענות הצדדים

3.     לטענת המאשימה מתחם העונש ההולם הוא 3-5 שנות מאסר והיא מבקשת לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל נמוך במעט מ-4 שנים, בנוסף לעונש של מאסר על תנאי, קנס כספי גבוה וחילוט הכספים שנתפסו בביתו של הנאשם.

בטיעוניו בכתב (ט/1) ובע"פ הבהיר ב"כ המאשימה כי מדובר בעבירות המסווגות כעבירות נגד בטחון המדינה, תוך תיאור נסיבות ביצוע העבירה לפיהם הנאשם פעל ממניע כלכלי, אך למעשה היה חלק מתשתית כלכלית של ארגון טרור בו יש להילחם.  לביצוע העבירות קדם תכנון, הביצוע כלל הסוואת השימוש בטלפונים והעברת כספים מישראל לפעילי טרור או למשפחותיהם.

לתמיכה בטענותיו הציג פסיקה ומאחר וכספי העבירה מגיעים לכדי 150,000$, חוק איסור מימון פעולות טרור מאפשר לחלט את הסכום של 1,500$ שנתפס בחזקת הנאשם.

4.     ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בתקופת המעצר בה שוהה הנאשם מחודש 2/12 ועד היום ולא לחלט את הסכום של 1,500$ שנמצא בביתו. בטיעוניו הבהיר כי הנאשם, יליד 1979, נשויואבלשלושה, איןלוהרשעותקודמותוזובפניעצמהעובדההמעידהעלאופיוהנורמטיבישלו. לטענתוישלזקוףלזכותהנאשםאתהודאתוהמיידית, תוךחסכוןזמןשיפוטייקר, חרטתושלהנאשםוקבלתהאחריותואתהעובדהכימדוברבעבירהקצרתזמןשנמשכהמנובמבר 2011 ועדפברואר 2012,  כשלנאשםאיןרקעאידיאולוגי, העברותהכספיםלסיןהיומסחריותרגילותולמעשההיהעירובשלכספיםבלתיחוקייםעםכספיםעסקיים. במסגרתטיעוניוניתחהסנגורפסקידיןרבים, לרבותשלבתידיןצבאייםואיבחןאתהפסיקהשהציגב"כהמאשימה, (לאחר הדיון הפנה לאסמכתאות נוספות של בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי בחיפה).

לטענתומתחםהענישהההולםהוא מעצרשלמספרימיםאו 3 חודשיםועדלמספרחודשים.

בתוםהטיעוניםאמרהנאשםכיהואמצטערעלמעשיווכילמדלקח.

דיון

העבירות בהן הורשע הנאשם, הן עבירות כנגד בטחון המדינה, הנאשם פעל ממניעים כלכלים טהורים (להבדיל ממניעים אידאולוגיים), בגינם במשך כארבעה חודשים העביר כספים בסכומים המסתכמים בכ-150,000$ לאסירים ביטחוניים ולמשפחותיהם. בצדק הפנה ב"כ המאשימה לפסק דינה של הש' ע' ארבל, ע"פ 3827/07, בו נדחה ערעורו של נאשם שנדון ל-4 שנות מאסר בגין עבירה של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת בשל העברת כספים בשיעור כולל של כ-200,000$ שהועברו במהלך 4 חודשים (גם באותו מקרה), בית המשפט העליון בפסק דינו קבע את מדיניות הענישה הראויה:

"בסיכומם של דברים נראה כי גם אם העונשים שנהגו בתי הדין הצבאיים להטיל בעבירות דומות היו קלים...הרי שהעלאת רף הענישה בעבירות אלה מוצדקת והעונש שהוטל על המערער הולם את חומרת המעשים, המאפילה על נסיבותיו האישיות של המערער, גם אם אלה אינן פשוטות. המסר הטבוע בעונשו של המערער, אותו אני סבורה כי יש לאשר, הינו כי על בתי המשפט לראות בחומרה רבה כל פעילות של סיוע לארגוני הטרור, ובכלל זה סיוע בגיוס כספים והזרמתם אל מכונת הטרור שפעולתה אחת - זריעת פגיעה והרג בקרב חפים מפשע. יידע כל מי ששולח ידו במעשים אלה כי הענישה לה הוא צפוי חמורה" ע"פ 3827/06 פלוני נגד מדינת ישראל.

במסגרת פסק הדין הבהירה הש' ע' ארבל את המניעים למדיניות זו:

"ישראל ניצבת בחזית המאבק בטרור. מאבק זה, כפי שכבר הובהר, אינו כמאבק במפגעים ומשלחיהם בלבד, אלא הוא מופנה נגד כל מי שמשמן בצורה זו או אחרת את גלגלי הטרור. אכן, כל רמה מרמות הפעילות של ארגוני הטרור, כל חוליה מחוליות שרשרת המוות, כפי שכינה זאת בית המשפט המחוזי, צריכה למצוא מענה משפטי הולם במסגרת המלחמה בטרור...הטענה בדבר מינוריות המעשים גם היא אינה יכולה לעמוד למערער. המערער פעל אמנם משך כארבעה חודשים בלבד, אולם הסכום שעלה בידו להעביר לארגון החמאס הינו נכבד ומשמעותי. אין זה סוד כי מאמץ בינלאומי נעשה על מנת להקשות ולהכשיל את פעילותו הצבאית של חמאס ותוספת מזומנים בשיעור שהעביר המערער יש בה בהחלט כדי לסייע לארגון".